Daf 69b
וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא קְרָא אַשְׁכַּח וְקָדָרֵשׁ נְבֵלָה טְרֵפָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה טְרֵפָה לָמָּה נֶאֶמְרָה אִם טְרֵיפָה חַיָּה הֲרֵי נְבֵילָה אֲמוּרָה אִם טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה אֶלָּא לְהָבִיא טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁמְּטַמְּאָה
Rachi (non traduit)
אלא להביא טריפה ששחטה. לאשמעינן טריפה (אינו) חיה ואינו בכלל נבילה ולפיכך הוצרך לומר שטריפתה מביא עליה טומאה זו מיד אם תלש ואכל ממנה בשר אפי' אינו אבר של בשר גידין ועצמות וכיון דשם טריפה מביא לה טומאה מחיים אין שחיטה מועלת בה שאין שחיטה מתרת משום טריפה אלא משום נבילה:
הרי נבילה אמורה. בפסוק כיון שמתה מתנבלת במיתתה ואם טרפה אינה חשובה חיה הרי היא משעה שנטרפה בכלל נבילה:
אם טריפה חיה. פלוגתא היא באלו טריפות (חולין דף מב.) איכא למ''ד טריפה חיה ואיכא למ''ד אינה חיה אם טריפה חיה ועד שמתה היתה בחזקת חיה:
טריפה למה נאמרה. אלא ללמדנו בא שמשעת טריפה חלה עליה טומאה אם אכל ממנה מיד או ששחטה ואכל ממנה דאי בטריפה שמתה לאחר שנטרפה קאמר למה נאמרה:
Tossefoth (non traduit)
אי טריפה חיה. א''כ אינה מטמאה עד לאחר מיתה ואז היא בכלל נבילה ואי טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה לא מצינו לפרש לאחר מיתה דמשמע שבא לחדש טומאה טפי אם אינה חיה מאם חיה מדהדר ואמר (התם) ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה לכך פי' בקונטרס משנטרפה ירדה לה טומאה ומהיכן תלך ממנה ותימה הוא לומר כן דלא מצינו בעלי חיים מטמאין ומילתא דפשיטא בכולי הש''ס דאין טריפה מטמאה מחיים דבסוף פ''ק דחולין (ד' כ:) אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אבל בלא בשר לא אע''ג דמלק סימן אחד ומפרקת כדמשמע התם דפריך וכי מעתה עומד ומבדיל ור''מ נמי אשכחן פרק אלו טריפות (חולין דף נז:) דאמר טריפה אינה חיה דקאמר סימן לטריפה שלשים יום וקאמר לעיל דמליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה ואי טמאה מחיים משעת טריפות היאך תלך הטומאה ממנה ע''י המליקה והרב רבי חיים מפרש דה''ק אי טריפה אינה חיה ומיירי בתלש ממנה בשר חי ואכלו הרי היא בכלל נבילה דבשר הפורש ממנה כפורש מן המתה ומטמא אע''ג שהבהמה עצמה אינה מטמאה לפי שהיא בחייה עתה ויש לפרש אי טריפה חיה כלומר דמיירי בטריפה שעדיין חיה ותלש ממנה כזית בשר ואכלו הרי נבילה דוקא אמורה ולא איירי כלל בפלוגתא דטריפה חיה ואי טריפה אינה חיה כלומר דמיירי בטריפה שאינה חיה שמתה שנתנבלה הרי היא בכלל נבילה ובת''כ גרס אי טריפה אינה מתה והלשון מגומגם קצת דהוה ליה למימר אי בטריפה חיה בב' ועוד הוה למימר הרי היא נבילה:
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת עוֹף טָמֵא מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה תַּלְמוּד לוֹמַר נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵילָה יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵילָה אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טָמֵא
עוֹף טָמֵא לְרַבִּי יְהוּדָה מִנְּבֵלָה נָפְקָא לֵיהּ
הָכָא נָמֵי לְמַעוֹטֵי עוֹף טָמֵא שֶׁאֵין בְּמִינוֹ טְרֵיפָה
אֶלָּא טְרֵפָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי טְמֵאָה מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין בְּמִינָהּ טְרֵיפָה
Rachi (non traduit)
אלא האי טריפה כו'. מסקנא דקושיא היא כלומר אלא ע''כ האי טריפה לא תדרשיה להכי דמיבעי ליה למעוטי טמאה דאין חלבה טהור וה''נ טריפה דכתיב גבי טומאת בית הבליעה למעוטי עוף טמא דריש ליה ולא טריפה ששחטה:
וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מִקְצָת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה מִקְצָת בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ
הָתָם נָמֵי נֵימָא אִם טְרֵיפָה חַיָּה הֲרֵי נְבֵילָה אֲמוּרָה אִם טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה אֶלָּא לְהָבִיא טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁחֶלְבָּהּ טָהוֹר מִכְּלָל דְּהִיא מְטַמְּאָה
Rachi (non traduit)
טריפה למה נאמרה. אם בטריפה שמתה מדבר אם טריפה חשובה חיה הרי נבילה אמורה וזו במיתתה נתנבלה ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה מטורפת אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה טהור אבל הבשר טמא בתמיה:
אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁיזְבִי אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה
Rachi (non traduit)
חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. בא הכתוב להשמיענו על חלב נבילה שאינה מטמאה והכי אמרינן בפסחים פ' כל שעה (פסחים דף כג.):
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מָה בְּהֵמָה דָּבָר שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לַאֲכִילָה מְטַהֵר טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ אַף עוֹף דָּבָר שֶׁמַּכְשִׁירוֹ בַּאֲכִילָה מְטַהֵר טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ
Rachi (non traduit)
דבר שמכשיר. ואפילו מליקת קדשים דאי לשחיטה בק''ו אתיא לן:
זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכִי בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לְעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה
Rachi (non traduit)
בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה. אם תחב לו חבירו כזית בשר נבילה דתניא במסכת נדה (דף מב:) יכול יהא נבלת בהמה (טמאה) מטמאה בבית הבליעה תלמוד לומר לא יאכל לטמאה בה מי שאין לה טומאה אלא אכילתו יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:
עוף אינו מטמא במגע ובמשא. דכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:
Tossefoth (non traduit)
וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה. וא''ת והא איצטריך לכדדרשינן בחולין בריש פ''ב (דף כז:) מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה ור''א דריש מה בהמה מן הצואר אף עוף מן הצואר וי''ל דכל מילי דרשינן דהיקשא הוא ואין היקש למחצה:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְקָדָרֵשׁ
דְּתַנְיָא מִדִּין קַל וְחוֹמֶר כֵּיצַד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ וְגוֹ' קַל וְחוֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן
Rachi (non traduit)
אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הכתוב לימדך שאינך רשאי להטיל על הבא מן הדין יותר מן הנדון דכתיב תסגר שבעת ימים:
הלא תכלם. לשון תימה הוא ולשון ק''ו:
גמ' מדין ק''ו כיצד. מנין שהתורה ניתנה לידרש ק''ו:
Tossefoth (non traduit)
קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום. אומר ר''ת דנקט ארבעה עשר יום משום דאמרינן בפ' המפלת (נדה דף לא.) דשלשה שותפין באדם שהקב''ה נותן בו עשרה דברים כנגד אביו ואמו והשתא אמרי' דיו כאביו דמיניה ילפינן וה''ר חיים מפרש דמן הדין הוה ליה למימר ק''ו לשכינה לעולם דחמורה כל כך אלא נקט י''ד כנגד שתי הסגרות דלא מצינו יותר משני הסגרות וכלשון הזה איתא בפרקי דר' אליעזר ק''ו לשכינה שתי הסגרות וקשה דבי''ג יום סגי דיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן כדתנן במסכת נגעים (פ''ג מ''ה) אין בשתי הסגרות פחות מי''ג יום וי''ל דלישנא דקרא נקט ארבעה עשר משום דכתיב שבעת ימים בכל הסגר:
גְּמָ' וְרַבִּי מֵאִיר לָא דָּרֵישׁ דַּיּוֹ וְהָא דַּיּוֹ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְלֹא מְלִיקָתָהּ
Rachi (non traduit)
דיה כנבלת בהמה. דהואיל ולא יליף עוף אלא מבהמה לטהר טריפה מטומאתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון:
מָה מָצִינוּ בִּשְׁחִיטָתוֹ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ לַאֲכִילָה וּמְטַהֶרֶת טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ אַף מְלִיקָתוֹ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתּוֹ בַּאֲכִילָה תְּטַהֵר טְרֵיפָתוֹ מִידֵי טוּמְאָתוֹ
Rachi (non traduit)
אף מליקה. בקדשים המכשרתה באכילה כשאינה טריפה תטהר:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר קַל וָחוֹמֶר אִם נִבְלַת בְּהֵמָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ
Rachi (non traduit)
ומה בהמה בנבלתה מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה:
אינו דין כו'. וכיון דקיי''ל בשחיטה מק''ו ילפינן מליקה דקדשים מינה בבנין אב מה מצינו בשחיטה בחולין שמכשרתה באכילה כשאינה טריפה ומטהרת טריפתה מטומאתה:
עוף שאינו מטמא במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב (ויקרא כ''ב:
ח') לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְטַמָּא
Rachi (non traduit)
רבי יהודה אומר מטמא. דלא מהניא מליקה לטריפה וה''ה נמי דבשחיטת חולין טריפה פליג ר' יהודה וכן שנינו במסכת טהרות בפ' י''ג דברים לרבי יהודה אחת מלוקות ואחת שחוטות ולר''מ שתיהן מטהרות ולרבי יוסי שחיטה מטהרת טריפה אבל לא מליקה:
Tossefoth (non traduit)
רבי יהודה אומר מטמא בבית הבליעה. תימה אפילו נבילה גמורה לא תטמא לרבי יהודה דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש רבי יהודה בגמרא דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא ובפ' גיד הנשה (חולין דף ק:) דייקינן מינה לר' יהודה דאין איסור חל על איסור גבי רבי יהודה אומר אף בטמאה וי''ל דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט וכן צריך לפרש בגמרא גבי חלב נבלה דלא איצטריך טריפה לאשמועינן דחלב טריפה טהור ולא דרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא טריפה כי היכי דדרשינן גבי טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא בהמה טמאה:
R. JUDAH SAID: IT DOES DEFILE IN THE GULLET. SAID R. MEIR: IT IS A KAL WAHOMER: IF THE SHECHITAH OF AN ANIMAL CLEANSES IT, EVEN WHEN TEREFAH, FROM ITS UNCLEANNESS, YET WHEN IT IS NEBELAH IT DEFILES THROUGH CONTACT OR CARRIAGE; IS IT NOT LOGICAL THAT SHECHITAH CLEANSES A BIRD, WHEN TEREFAH FROM ITS UNCLEANNESS, SEEING THAT WHEN IT IS NEBELAH IT DOES NOT DEFILE THROUGH CONTACT OR CARRIAGE? NOW, AS WE HAVE FOUND THAT SHECHITAH, WHICH MAKES IT [A BIRD OF HULLIN] FIT FOR EATING, CLEANSES IT WHEN TEREFAH FROM ITS UNCLEANNESS; SO MELIKAH, WHICH MAKES IT [A BIRD SACRIFICE] FIT FOR EATING, CLEANSES IT WHEN TEREFAH FROM ITS UNCLEANNESS. R. JOSE SAID: IT IS SUFFICIENT FOR IT TO BE LIKE THE NEBELAH OF A CLEAN [PERMITTED] ANIMAL, WHICH IS CLEANSED BY SHECHITAH, BUT NOT BY MELIKAH. (1) GEMARA. Now, does not R. Meir accept the principle of dayyo [it is sufficient]; Surely the principle of dayyo is biblical? For it was taught: How is a kal wa-homer applied? And the Lord said unto Moses: If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? (2) How much more should a divine reproof necessitate [shame for] fourteen days; but it is sufficient for that which is inferred by an argument to be like the premise! (3) — Said R. Jose son of R. Abin: R. Meir found a text and interpreted it: (4) This is the low of the beast and of the bird. (5) Now, in which law is a beast similar to a bird and a bird to a beast? A beast defiles through contact and carriage, whereas a bird does not defile through contact or carriage; a bird defiles garments [when its flesh] is in the gullet, whereas a beast does not defile garments [when its flesh] is in the gullet. But it is to tell you: as in the case of a beast, that which makes it fit for eating makes it clean when Terefah from its defilement; so in the case of a bird, that which makes it fit for eating (6) makes it clean when Terefah from its defilement. Then what is R. Judah's reason? — Said Rabbah, R. Judah found a text, and interpreted it: (7) [And every soul which eateth] nebelah or terefah (8) [ . . , he shall wash his clothes, etc.]. (9) Said R. Judah: Why is ‘Terefah’ stated? If ‘Terefah’ can live, then surely ‘nebelah’ is already stated; (10) while if ‘Terefah’ cannot live, it is included in nebelah? (11) Hence it is to include a Terefah which one slaughtered, [and teaches] that it defiles. If so, said R. Shisbi to him, when it is written, And the fat [heleb] of nebelah, and the fat of Terefah [may be used for any other service, but ye shall in no wise eat it]: (12) there too let us argue: Why is Terefah stated? If Terefah can live, then surely nebelah is already stated; and if Terefah cannot live, it is included in nebelah? Hence it is to include a Terefah which one slaughtered, [and teaches] that its heleb is clean? Hence it follows that it defiles? (13) But surely Rab Judah said in Rab's name, whilst others say that it was taught in a Baraitha: And if there die of a beast: (14) some beasts defile, and some beasts do not. And which is it [that is excluded]? A Terefah which was slaughtered! — Rather, [this is R. Shizbi's difficulty]: This terefah (15) is necessary in order to exclude an unclean animal, (16) [for it intimates:] only that in whose species there is Terefah: hence this [an unclean animal] is excluded, since there is no Terefah in its species.17 Then here too (18) [say that] [the inclusion of Terefah] excludes an unclean [forbidden] bird, since there is no Terefah in its species? (19) [The exclusion of] an unclean bird is, in R. Judah's opinion, derived from nebelah. For it was taught. R. Judah said: You might think that the nebelah of an unclean bird defiles garments [when its flesh] is in the gullet. Therefore it states, Nebelah or Terefah he shall not eat [to defile himself therewith]: (20) only that [defiles] whose interdict is on account of ‘do not eat nebelah’; hence this [an unclean bird] is excluded, since its interdict is not on account of ‘do not eat nebelah’, but on account of ‘do not eat unclean’. (21)

(1). For notes v. supra 50b, 51a.
(2). Num. XII, 14.
(3). Since you argue from her father's reproof, even a Divine reproof does not necessitate a longer period of shame. As Scripture proceeds. ‘Let her be shut up without the camp seven days’, it is evident that this principle is Scriptural.
(4). He accepts the principle of dayyo, but his ruling is based on a text, which makes him disregard the principle in this instance.
(5). Lev. XI, 46.
(6). Sc. melikah, in the case of a bird sacrifice.
(7). Emended text (Sh. M.).
(8). E.V. that which dieth of itself or that which is torn of beasts. According to the Talmudic interpretation an animal which dies by any method other than the correct ritual one (shechitah) is called nebelah, even if it is ritually slaughtered, but there is a defect in the shechitah. Terefah denotes an animal which was properly slaughtered with shechitah, but was then found to have been suffering from certain diseases or organic disturbances. These are listed in Hul. 42a, where there is a controversy whether a Terefah could have lived (for more than twelve months) or not. On the view that it could, it is regarded as having been alive until the shechitah; on the view that it could not, it is regarded as already dead (technically) even before the shechitah, in which case it is obviously the same as nebelah.
(9). Lev. XVII, 15.
(10). So that if the Terefah dies of its disease before it is slaughtered, it is obviously included in nebelah.
(11). Even whilst alive. So Rashi. Tosaf. and Sh. M. explain differently.
(12). Ibid. VII, 24. The Talmud (Pes. 23a) interprets this to mean that the heleb of a nebelah is clean and does not defile.
(13). The Talmud interposes: since R. Shizbi objects thus, it follows that in truth such heleb is unclean and defiles.
(14). Ibid. XI, 39. Lit. translation. ‘Of’ is partitive, and is understood as a limitation. The verse continues: he that touches the carcass thereof shall be unclean until the evening.
(15). In the verse which he quotes.
(16). The heleb of an unclean (i.e., forbidden) animal does not defile.
(17). Only the heleb of an animal which can become Terefah defiles. But an unclean animal, which cannot be eaten in any case, can never become Terefah in a technical sense, and therefore its heleb does not defile.
(18). In the verse quoted by R. Judah (the Tanna), not Rab Judah, the Amora.
(19). That is the conclusion of R. Shizbi's objection: Interpret the text thus, and the question returns. What is R. Judah's reason, after R. Meir proves the contrary?
(20). Lev. XXII, 8.
(21). Hence the former verse is left free for the interpretation stated above.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source