Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 69b
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מְטַמָּא
Traduction
Rabbi Yehuda says: Its status is like any other carcass of an unslaughtered kosher bird, and its meat renders one who swallows it ritually impure.
Rachi non traduit
רבי יהודה אומר מטמא. דלא מהניא מליקה לטריפה וה''ה נמי דבשחיטת חולין טריפה פליג ר' יהודה וכן שנינו במסכת טהרות בפ' י''ג דברים לרבי יהודה אחת מלוקות ואחת שחוטות ולר''מ שתיהן מטהרות ולרבי יוסי שחיטה מטהרת טריפה אבל לא מליקה:
Tossefoth non traduit
רבי יהודה אומר מטמא בבית הבליעה. תימה אפילו נבילה גמורה לא תטמא לרבי יהודה דלא חייל אאיסור קדשים כדדריש רבי יהודה בגמרא דנבלת עוף טמא אינה מטמאה בגדים אבית הבליעה משום דכתיב נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא ובפ' גיד הנשה (חולין דף ק:) דייקינן מינה לר' יהודה דאין איסור חל על איסור גבי רבי יהודה אומר אף בטמאה וי''ל דדוקא עוף טמא שאין במינו משום בל תאכל נבלה קממעט וכן צריך לפרש בגמרא גבי חלב נבלה דלא איצטריך טריפה לאשמועינן דחלב טריפה טהור ולא דרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא טריפה כי היכי דדרשינן גבי טמאה מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא בהמה טמאה:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר קַל וָחוֹמֶר אִם נִבְלַת בְּהֵמָה שֶׁמְּטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתוֹ מְטַהֶרֶת טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ
Traduction
Rabbi Meir said: My opinion can be inferred a fortiori. If an animal carcass transmits impurity to a person through touching it and through carrying it, and nevertheless the slaughter of an animal purifies it, even if it is a tereifa, from its impurity, i.e., its slaughter prevents it from assuming the impurity status of a carcass, then with regard to a bird carcass, which possesses a lesser degree of impurity, as it does not transmit impurity to a person through touching it and through carrying it, but only through swallowing it, is it not logical that its slaughter should purify it, even if it is a tereifa, from its impurity?
Rachi non traduit
ומה בהמה בנבלתה מטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה. כדילפינן בגמרא מוכי ימות מן הבהמה:
עוף שאינו מטמא במגע ובמשא. אלא באכילה ובבית הבליעה כדכתיב (ויקרא כ''ב:ח') לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:
אינו דין כו'. וכיון דקיי''ל בשחיטה מק''ו ילפינן מליקה דקדשים מינה בבנין אב מה מצינו בשחיטה בחולין שמכשרתה באכילה כשאינה טריפה ומטהרת טריפתה מטומאתה:
מָה מָצִינוּ בִּשְׁחִיטָתוֹ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ לַאֲכִילָה וּמְטַהֶרֶת טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ אַף מְלִיקָתוֹ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתּוֹ בַּאֲכִילָה תְּטַהֵר טְרֵיפָתוֹ מִידֵי טוּמְאָתוֹ
Traduction
And once it is established that slaughter renders a bird that is a tereifa pure, it can be inferred that just as we found with regard to its slaughter that it renders a bird fit for consumption and purifies a bird, even if it is a tereifa, from its impurity, so too its pinching, which renders a bird offering fit with regard to consumption, should purify it, even if it is a tereifa, from its impurity.
Rachi non traduit
אף מליקה. בקדשים המכשרתה באכילה כשאינה טריפה תטהר:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ וְלֹא מְלִיקָתָהּ
Traduction
Rabbi Yosei says: Although one can derive from the case of an animal that slaughter renders even a bird that is a tereifa pure, that derivation cannot be extended to pinching. The same restriction that applies to every a fortiori inference, namely, that a halakha derived by means of an a fortiori inference is no more stringent than the source from which it is derived, applies here: It is sufficient for the halakhic status of the carcass of a bird that is a tereifa to be like that of the carcass of an animal that is a tereifa; its slaughter renders it pure, but its pinching does not.
Rachi non traduit
דיה כנבלת בהמה. דהואיל ולא יליף עוף אלא מבהמה לטהר טריפה מטומאתה דיו לבא מן הדין להיות כנדון:
גְּמָ' וְרַבִּי מֵאִיר לָא דָּרֵישׁ דַּיּוֹ וְהָא דַּיּוֹ דְּאוֹרָיְיתָא הוּא
Traduction
GEMARA: In the mishna, Rabbi Yosei answers Rabbi Meir by invoking the principle that a halakha derived by means of an a fortiori inference is no more stringent than the source from which it is derived. The Gemara asks: And does Rabbi Meir not require that a fortiori inferences conform to the principle that it is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source? But isn’t the principle: It is sufficient, etc., mandated by Torah law?
דְּתַנְיָא מִדִּין קַל וְחוֹמֶר כֵּיצַד וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ וְגוֹ' קַל וְחוֹמֶר לַשְּׁכִינָה אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם אֶלָּא דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן
Traduction
As it is taught in a baraita: How is it derived from the Torah that derivation by means of an a fortiori inference is a valid method of biblical exegesis? The Torah states with regard to Miriam, who was reprimanded by God: ''And the Lord said to Moses: If her father had but spit in her face, should she not hide in shame seven days? Let her be shut up outside the camp seven days'' (Numbers 12:14). If one who was reprimanded by her father would hide in shame for seven days, one could infer through an a fortiori inference that one reprimanded by the Divine Presence should be shut up outside the camp for fourteen days. Rather, one must say: It is sufficient for the conclusion that emerges from an a fortiori inference to be like its source.
Rachi non traduit
גמ' מדין ק''ו כיצד. מנין שהתורה ניתנה לידרש ק''ו:
הלא תכלם. לשון תימה הוא ולשון ק''ו:
אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון. הכתוב לימדך שאינך רשאי להטיל על הבא מן הדין יותר מן הנדון דכתיב תסגר שבעת ימים:
Tossefoth non traduit
קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום. אומר ר''ת דנקט ארבעה עשר יום משום דאמרינן בפ' המפלת (נדה דף לא.) דשלשה שותפין באדם שהקב''ה נותן בו עשרה דברים כנגד אביו ואמו והשתא אמרי' דיו כאביו דמיניה ילפינן וה''ר חיים מפרש דמן הדין הוה ליה למימר ק''ו לשכינה לעולם דחמורה כל כך אלא נקט י''ד כנגד שתי הסגרות דלא מצינו יותר משני הסגרות וכלשון הזה איתא בפרקי דר' אליעזר ק''ו לשכינה שתי הסגרות וקשה דבי''ג יום סגי דיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן כדתנן במסכת נגעים (פ''ג מ''ה) אין בשתי הסגרות פחות מי''ג יום וי''ל דלישנא דקרא נקט ארבעה עשר משום דכתיב שבעת ימים בכל הסגר:
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אָבִין רַבִּי מֵאִיר קְרָא אַשְׁכַּח וְקָדָרֵשׁ
Traduction
Rabbi Yosei, son of Rabbi Avin, said: Rabbi Meir does require that a fortiori inferences conform to this principle. But he does not actually infer his opinion a fortiori; rather, he found a verse and interpreted it.
זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכִי בְּאֵיזוֹ תּוֹרָה שָׁוְותָה בְּהֵמָה לְעוֹף וְעוֹף לִבְהֵמָה בְּהֵמָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא עוֹף מְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה
Traduction
The Torah states, with regard to the impurity of unslaughtered animal carcasses: ''This is the law of the beast, and of the fowl'' (Leviticus 11:46), indicating that the two are somehow equated. But with regard to what law is a beast equal to a fowl and a fowl equal to a beast? The halakhot of ritual impurity governing animals and birds are not comparable; an animal transmits impurity by touching and by carrying, whereas a bird does not transmit impurity by touching or by carrying. Furthermore, a bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat; an animal does not render the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat.
Rachi non traduit
עוף אינו מטמא במגע ובמשא. דכתיב לא יאכל לטמאה בה אין לך אלא האמור בה:
בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה. אם תחב לו חבירו כזית בשר נבילה דתניא במסכת נדה (דף מב:) יכול יהא נבלת בהמה (טמאה) מטמאה בבית הבליעה תלמוד לומר לא יאכל לטמאה בה מי שאין לה טומאה אלא אכילתו יצתה זו שיש לה טומאה קודם שיאכלנו:
Tossefoth non traduit
וכי באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה. וא''ת והא איצטריך לכדדרשינן בחולין בריש פ''ב (דף כז:) מה בהמה בשחיטה אף עוף בשחיטה ור''א דריש מה בהמה מן הצואר אף עוף מן הצואר וי''ל דכל מילי דרשינן דהיקשא הוא ואין היקש למחצה:
אֶלָּא לוֹמַר לָךְ מָה בְּהֵמָה דָּבָר שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לַאֲכִילָה מְטַהֵר טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ אַף עוֹף דָּבָר שֶׁמַּכְשִׁירוֹ בַּאֲכִילָה מְטַהֵר טְרֵיפָתוֹ מִטּוּמְאָתוֹ
Traduction
Rather, this verse serves to tell you that just as with regard to an animal, that which renders it fit for consumption, i.e., slaughter, purifies it, even when it is a tereifa, from its impurity, so too with regard to a bird, that which renders it fit for consumption, i.e., both the slaughter of a non-sacred bird and pinching the nape of a bird offering, purifies a bird, even if it is a tereifa, from its impurity.
Rachi non traduit
דבר שמכשיר. ואפילו מליקת קדשים דאי לשחיטה בק''ו אתיא לן:
וְרַבִּי יְהוּדָה מַאי טַעְמָא קְרָא אַשְׁכַּח וְקָדָרֵשׁ נְבֵלָה טְרֵפָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה טְרֵפָה לָמָּה נֶאֶמְרָה אִם טְרֵיפָה חַיָּה הֲרֵי נְבֵילָה אֲמוּרָה אִם טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה אֶלָּא לְהָבִיא טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁמְּטַמְּאָה
Traduction
§ The Gemara asks: And what is the reasoning of Rabbi Yehuda, who holds that a bird that is a tereifa imparts impurity even when slaughtered? He too found a verse and interpreted it. The Torah states with regard to the ritual impurity of kosher bird carcasses: ''And every soul that eats a carcass, or a tereifa…he shall be impure until the evening'' (Leviticus 17:15). Rabbi Yehuda said: Why was the case of a tereifa stated? If the verse is referring to a live tereifa, it should not be impure, as the term ''a carcass'' is stated, indicating that to impart impurity the bird must be dead. If it is referring to a tereifa that is not alive, but rather has died of its wounds, it falls within the category of a carcass. Rather, the word tereifa is written to include a tereifa that one slaughtered before it had the opportunity to die by itself, to teach that it imparts ritual impurity as would a carcass.
Rachi non traduit
טריפה למה נאמרה. אלא ללמדנו בא שמשעת טריפה חלה עליה טומאה אם אכל ממנה מיד או ששחטה ואכל ממנה דאי בטריפה שמתה לאחר שנטרפה קאמר למה נאמרה:
אם טריפה חיה. פלוגתא היא באלו טריפות (חולין דף מב.) איכא למ''ד טריפה חיה ואיכא למ''ד אינה חיה אם טריפה חיה ועד שמתה היתה בחזקת חיה:
הרי נבילה אמורה. בפסוק כיון שמתה מתנבלת במיתתה ואם טרפה אינה חשובה חיה הרי היא משעה שנטרפה בכלל נבילה:
אלא להביא טריפה ששחטה. לאשמעינן טריפה (אינו) חיה ואינו בכלל נבילה ולפיכך הוצרך לומר שטריפתה מביא עליה טומאה זו מיד אם תלש ואכל ממנה בשר אפי' אינו אבר של בשר גידין ועצמות וכיון דשם טריפה מביא לה טומאה מחיים אין שחיטה מועלת בה שאין שחיטה מתרת משום טריפה אלא משום נבילה:
Tossefoth non traduit
אי טריפה חיה. א''כ אינה מטמאה עד לאחר מיתה ואז היא בכלל נבילה ואי טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה לא מצינו לפרש לאחר מיתה דמשמע שבא לחדש טומאה טפי אם אינה חיה מאם חיה מדהדר ואמר (התם) ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה לכך פי' בקונטרס משנטרפה ירדה לה טומאה ומהיכן תלך ממנה ותימה הוא לומר כן דלא מצינו בעלי חיים מטמאין ומילתא דפשיטא בכולי הש''ס דאין טריפה מטמאה מחיים דבסוף פ''ק דחולין (ד' כ:) אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה אבל בלא בשר לא אע''ג דמלק סימן אחד ומפרקת כדמשמע התם דפריך וכי מעתה עומד ומבדיל ור''מ נמי אשכחן פרק אלו טריפות (חולין דף נז:) דאמר טריפה אינה חיה דקאמר סימן לטריפה שלשים יום וקאמר לעיל דמליקתה מטהרת טריפתה מטומאתה ואי טמאה מחיים משעת טריפות היאך תלך הטומאה ממנה ע''י המליקה והרב רבי חיים מפרש דה''ק אי טריפה אינה חיה ומיירי בתלש ממנה בשר חי ואכלו הרי היא בכלל נבילה דבשר הפורש ממנה כפורש מן המתה ומטמא אע''ג שהבהמה עצמה אינה מטמאה לפי שהיא בחייה עתה ויש לפרש אי טריפה חיה כלומר דמיירי בטריפה שעדיין חיה ותלש ממנה כזית בשר ואכלו הרי נבילה דוקא אמורה ולא איירי כלל בפלוגתא דטריפה חיה ואי טריפה אינה חיה כלומר דמיירי בטריפה שאינה חיה שמתה שנתנבלה הרי היא בכלל נבילה ובת''כ גרס אי טריפה אינה מתה והלשון מגומגם קצת דהוה ליה למימר אי בטריפה חיה בב' ועוד הוה למימר הרי היא נבילה:
אֲמַר לֵיהּ רַב שֵׁיזְבִי אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה
Traduction
Rav Sheizevi said to the Sage who suggested this source for Rabbi Yehuda’s opinion: If that is so, one should interpret another verse likewise, as it is written: ''And the fat of a carcass, and the fat of a tereifa, may be used for any other service'' (Leviticus 7:24), meaning that although the meat of a carcass imparts ritual impurity, those fats that would be forbidden even if the animal had been slaughtered do not impart impurity.
Rachi non traduit
חלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה. בא הכתוב להשמיענו על חלב נבילה שאינה מטמאה והכי אמרינן בפסחים פ' כל שעה (פסחים דף כג.):
הָתָם נָמֵי נֵימָא אִם טְרֵיפָה חַיָּה הֲרֵי נְבֵילָה אֲמוּרָה אִם טְרֵיפָה אֵינָהּ חַיָּה הֲרֵי הִיא בִּכְלַל נְבֵילָה אֶלָּא לְהָבִיא טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ שֶׁחֶלְבָּהּ טָהוֹר מִכְּלָל דְּהִיא מְטַמְּאָה
Traduction
There too let us say, interpreting the verse according to Rabbi Yehuda’s logic: Why is the case of a tereifa stated? If it is referring to a live tereifa, the case is superfluous, as ''a carcass'' is stated. Since the forbidden fat of a carcass is pure, obviously that of a live animal is pure. If it is referring to a tereifa that is not alive, but has rather died of its wounds, it is included within the category of ''a carcass,'' and likewise it need not be mentioned. Rather, the word ''tereifa'' is written to include a tereifa that one slaughtered, to teach that its forbidden fat is pure. By inference, one should then conclude that its meat does impart impurity.
Rachi non traduit
טריפה למה נאמרה. אם בטריפה שמתה מדבר אם טריפה חשובה חיה הרי נבילה אמורה וזו במיתתה נתנבלה ואם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה מטורפת אלא להביא טריפה ששחטה שחלבה טהור אבל הבשר טמא בתמיה:
וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה מִקְצָת בְּהֵמָה מְטַמְּאָה מִקְצָת בְּהֵמָה אֵינָהּ מְטַמְּאָה וְאֵיזוֹ זוֹ זוֹ טְרֵיפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ
Traduction
But doesn’t Rav Yehuda say that Rav says, and some say it was taught in a baraita: The verse concerning the impurity of carcasses states: ''And if some animal, of which you may eat, dies, one who touches its carcass shall be impure'' (Leviticus 11:39)? The word ''some'' teaches that some animals impart impurity and some animals do not impart impurity. And what is it that does not impart impurity? That is a tereifa that one slaughtered. And if even its meat does not impart impurity, the word tereifa is not needed to teach that its forbidden fat is pure.
אֶלָּא טְרֵפָה מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמַעוֹטֵי טְמֵאָה מִי שֶׁיֵּשׁ בְּמִינָהּ טְרֵיפָה יָצְתָה זוֹ שֶׁאֵין בְּמִינָהּ טְרֵיפָה
Traduction
Rather, the word tereifa in the verse concerning forbidden fat (Leviticus 7:24) is necessary to exclude non-kosher animals from the halakha in the verse and to teach that their forbidden fat is impure. The word indicates that only the forbidden fat of those carcasses to whose species the halakha of tereifa applies, i.e., those of kosher animals, impart impurity. Forbidden fat of a carcass of a non-kosher animal is excluded, as the halakha of tereifa does not apply to its species. The status of tereifa is immaterial for a non-kosher animal as its consumption is prohibited in any event.
Rachi non traduit
אלא האי טריפה כו'. מסקנא דקושיא היא כלומר אלא ע''כ האי טריפה לא תדרשיה להכי דמיבעי ליה למעוטי טמאה דאין חלבה טהור וה''נ טריפה דכתיב גבי טומאת בית הבליעה למעוטי עוף טמא דריש ליה ולא טריפה ששחטה:
הָכָא נָמֵי לְמַעוֹטֵי עוֹף טָמֵא שֶׁאֵין בְּמִינוֹ טְרֵיפָה
Traduction
Here too, the word tereifa in the verse concerning the impurity of kosher bird carcasses (Leviticus 17:15) should be interpreted as excluding a carcass of a non-kosher bird from ritual impurity, as the halakha of tereifa does not apply to its species. Therefore, this verse cannot serve as a source for Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the impurity of a slaughtered bird that is a tereifa.
עוֹף טָמֵא לְרַבִּי יְהוּדָה מִנְּבֵלָה נָפְקָא לֵיהּ
Traduction
The Gemara responds: According to Rabbi Yehuda, the halakha that carcass of a non-kosher bird does not impart impurity is derived from the phrase ''a carcass'' as it appears elsewhere.
דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יָכוֹל תְּהֵא נִבְלַת עוֹף טָמֵא מְטַמְּאָה בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה תַּלְמוּד לוֹמַר נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל מִי שֶׁאִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵילָה יָצָא זֶה שֶׁאֵין אִיסּוּרוֹ מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל נְבֵילָה אֶלָּא מִשּׁוּם בַּל תֹּאכַל טָמֵא
Traduction
As it is taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: One might have thought that the carcass of a non-kosher bird renders the garments of one who swallows it ritually impure when it is in the throat. But the verse states, concerning the impurity of carcasses of birds: ''A carcass, or a tereifa, he shall not eat'' (Leviticus 22:8). This type of impurity applies only to those birds that are forbidden specifically due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, i.e., kosher birds that died without ritual slaughter. This carcass of a non-kosher animal is excluded, and is not impure, as it is forbidden not due to the prohibition: You shall not eat of a carcass, but rather due to the prohibition: You shall not eat a non-kosher bird, to render yourself impure with it. Consequently, the word tereifa in the aforementioned verse (Leviticus 17:15) teaches that a slaughtered tereifa imparts ritual impurity, as originally posited.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source